רש"י על קידושין נ״ז א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור קידושין נ״ז א:ט׳
9 אֵיתִיבֵיהּ: שְׁחָטָהּ וְנִמְצֵאת טְרֵיפָה – יִקַּח זוּג לַשְּׁנִיָּה, וְהָרִאשׁוֹנָה מוּתֶּרֶת בַּהֲנָאָה. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מֵחַיִּים אֲסוּרָה, הָרִאשׁוֹנָה אַמַּאי מוּתֶּרֶת בַּהֲנָאָה? אֲמַר לֵיהּ: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּגוֹן שֶׁנִּמְצֵאת טְרֵיפָה בִּבְנֵי מֵעֶיהָ, דְּלָא חָל עֲלַהּ קְדוּשָּׁה כְּלָל.
פירוש רש"י על קידושין נ״ז א:ט׳
9 טריפה - פסולה לטהרת מצורע דכתיב חיות ויקרא יד:
10 ונמצאת טריפה - קס"ד כשבדק בסימנים נמצאת שנטרפה בשחיטתה דאי נטרפה מעיקרא כגון ניקב קרום של מוח או שנחתכו רגליה לא שייך למיתני ונמצאת:
11 יקח זוג לשניה - אין צריך להביא שתים אחרות:
12 והראשונה מותרת בהנאה - דקס"ד שחיטה היא דאסרה לה והא לאו שחיטה היא:
13 אמאי מותרת בהנאה - דילמא בשעת קיחה ראויה היתה והיכן הותר איסורה:
14 שנמצאת טריפה בבני מעים - דבשעת קיחה לא הויא חזיא ולא חל עלה איסור: